לקוחות חוזרות לא קורות במקרה, וגם לא בגלל שרדפת אחריהן. הן חוזרות כשבסוף התהליך הן יודעות מה הצעד הבא שלהן, כשהיה להן טוב לאורך הדרך, ומישהי (את) נזכרה בהן בזמן הנכון. אם את מרגישה שבכל חודש את מתחילה מאפס ומחפשת לקוחות חדשות, יש סיכוי טוב שחסר לך מה שקורה אחרי שהעבודה נגמרת.
למה כל כך הרבה בעלות עסקים לא עושות את זה?
תכלס, בינינו, ברגע שהעבודה עם לקוחה נגמרת, כבר יש עוד שלוש בדרך. אין זמן לחשוב על מי שסיימה. אז היא נשארת בצ'אט הוואטסאפ, החודשים עוברים, והקשר מתקרר בלי שאף אחת החליטה על זה.
ויש גם סיבה פנימית: לא נעים לכתוב ללקוחה "רוצה לעשות עוד?". זה מרגיש כמו מכירה, ואת לא רוצה ללחוץ. אני לגמרי מבינה את זה. אבל הבעיה היא לא בעצם הפנייה. הבעיה היא כשהפנייה מגיעה בלי שום קשר קודם ובלי סיבה.
מה גורם ללקוחה לחזור?
כשאני מסתכלת על זה, יש שלושה תנאים. הם לא שיטה סודית, הם פשוט הגיון:
- היה לה טוב. על זה כתבתי במאמר על חוויית לקוח. לקוחה שהרגישה שנעלמת ברגע שהיא סיימה, לא תחזור.
- היא יודעת מה יש לך להציע אחרי. אם את מוכרת שירות אחד, ואחרי שהוא נגמר אין לה לאן להמשיך, היא לא תחזור גם אם היא מרוצה.
- יש סיבה לכתוב לה. לא "מה נשמע", אלא משהו שקרה, שהשתנה, או שהיא ביקשה שתזכירי לה.
איך מתחילים לבנות את זה?
שלב 1: להחליט מה הצעד הבא אחרי השירות.
תשבי עם עצמך ותכתבי: כשלקוחה מסיימת אצלי, מה יכול להיות הדבר הטבעי הבא? אולי זה שירות המשך, אולי תחזוקה, אולי חידוש אחרי תקופה, ואולי חבילה קטנה יותר. אם אין לך תשובה, זה הדבר הראשון לעבוד עליו, ועל זה בדיוק עוסקת המפה של הדרך של הלקוחה, מהפנייה הראשונה ועד אחרי הסיום.
שלב 2: לסגור את התהליך בשיחה, לא בהודעה.
בסוף התהליך תקבעי עם הלקוחה שיחה קצרה לסיכום. מה היה, מה השתנה, ומה כדאי שתעשה מכאן והלאה. באותה שיחה את יכולה להגיד בטבעיות מה הצעד הבא, בלי שזה יישמע כמו מכירה:
אם תרצי להמשיך, יש לי כמה דרכים. אני לא צריכה תשובה עכשיו, אבל רציתי שתכירי אותן.
שלב 3: לקבוע מראש מתי חוזרים אליה.
זה הכי פשוט, ובדרך כלל מדלגים על זה. לפני שאת סוגרת, תשאלי אותה: "מתי נכון שאכתוב לך שוב?" ותכתבי תאריך. אם היא אמרה "בעוד חודשיים", את כותבת תזכורת ביומן לחודשיים. עכשיו כשתכתבי לה, היא ביקשה את זה בעצמה.
מה כותבים כשחוזרים?
תתאימי את הנוסחים למילים שלך, כדי שזה יישמע כמוך.
כשקבעתן תאריך:
היי דנה, אמרת שנחזור לדבר בעוד חודשיים. הגיע הזמן. איך הולך עם מה שעשינו? אשמח לשמוע.
כשעבר זמן ולא קבעתן כלום:
היי דנה, נזכרתי בך. איך זה ממשיך אצלך? אין כאן שום דבר דחוף, פשוט מעניין אותי.
כשיש משהו חדש שרלוונטי אליה:
היי דנה, פתחתי משהו חדש, ואני חושבת שזה יכול להתאים למה שדיברנו עליו בסוף. רוצה שאספר?
שימי לב שבכל הנוסחים יש שאלה אחת ברורה, ושום לחץ. זה ההבדל בין מעקב לבין רדיפה, ועל זה כתבתי בהרחבה במאמר על איך חוזרים ללקוחה בלי להרגיש נודניקית.
מה עוד אפשר לעשות בלי יותר עבודה?
אין צורך בהמון. שלוש פעולות קטנות שחוזרות על עצמן:
- רשימה אחת של לקוחות שסיימו, עם תאריך שבו כדאי לכתוב להן. אפשר בטבלה פשוטה, ואפשר במערכת ללקוחות אם יש לך.
- תזכורת קבועה פעם בשבוע, חצי שעה, שבה את עוברת על מי הגיע זמנה לקבל הודעה.
- שאלה בסוף כל תהליך: "מה היה הכי מועיל?" התשובות האלה מראות לך מה לספר לה אחר כך, ומה כדאי להציע לאחרות.
איך יודעים שזה עובד?
תעקבי אחרי מספר אחד בלבד: מתוך הלקוחות שסיימו ברבעון האחרון, כמה חזרו, כמה הפנו מישהי, וכמה ענו כשכתבת להן. זה לא חייב להיות מדויק. מספיק שתראי כיוון.
אם אף אחת לא חזרה, זה לא אומר שהן לא מרוצות. כנראה שלא היה להן לאן לחזור. ואז חוזרים לשלב 1.
שאלות נפוצות
כמה זמן אחרי שהלקוחה סיימה כדאי לכתוב לה?
אין מספר אחד שמתאים לכולן. הכי טוב לשאול אותה בעצמה בסיום, ואם לא קבעתן, להתחיל מהודעה קצרה של "מה שלומך" אחרי כמה שבועות, ולהמשיך משם לפי התגובה שלה.
מה אם היא לא עונה?
תכתבי הודעה אחת נוספת אחרי זמן סביר, ואם עדיין אין תשובה, תעצרי. לקוחה שלא עונה היא לא לקוחה שהפסדת. אולי עכשיו פשוט לא הזמן שלה, ויש עוד הזדמנות לכתוב לה בעוד כמה חודשים.
צריך לתת הנחה כדי שתחזור?
לא בהכרח. הנחה היא לא סיבה לחזור, היא רק מוזילה את מה שאת נותנת. סיבה טובה יותר היא משהו שבאמת רלוונטי לה עכשיו. ואם את בכל זאת חושבת על הטבה, תחליטי מראש למי היא מגיעה, כדי שלא תהיה הנחה שניתנת לפי מצב הרוח.
בהדרכה עוברות על המספרים, ההצעה, השיווק והמכירות, ומוצאות את צוואר הבקבוק שלך.
להדרכה ללא עלותאו לתיאום שיחת התאמה 1:1